זהירות, ילדים בדרך: איך מלמדים ילדים להיזהר בכביש?

גם אם המחשבה ההורית הטיפוסית לא תודה בזה – לעולם אגן על ילדיי – המציאות מוכיחה אחרת. ילדים בגיל הרך עדיין מתנהלים בחזקה מוחלטת של הוריהם אבל אין טעם להתכחש לעובדה שעוד מעט הם ידרשו את עצמאותם. אחרי שמסתיים שלב ההכחשה ותמו מאבקי השליטה, כדאי וצריך לצייד אותם בכלים מתאימים שילוו אותם בבגרותם ויסייעו להם להמשיך בחייהם, ויפה שנה אחת קודם.

אחד הנושאים שדורשים הכוונה דקדקנית במיוחד הוא זהירות בדרכים. לא, אין טעם בשינון תמרורים וחקי תנועה אלא הכרה ראשונית של רעיון הבטיחות והטמעת זהירות ולא פחד. ילדים, יש לזכור, יתקשו לדעת בזמן אמת כיצד לנהוג ולפיכך כדאי לנקוט צעדים שירעננו את דמיונם ויגבירו את הזכירות. כך תעשו את זה נכון.

גם אם הם לא תמיד יזכרו את סדר הפעולות הנכון לפני חציית כביש או צעידה לצדו של כביש סואן, חשוב שילמדו להשתמש בחושיהם כדי להרגיש בטוחים. למדו אותם את המשמעות של רכב צופר, את החלפת הצבעים ברמזור, את רעש הרכבים כסימן לכביש ראשי, מה חשיבות הפסים על מעבר החצייה וכו'. הזכירו להם את החוק: בכביש לא ממהרים ואם לא רואים, לא עוברים.

בשלב השני, הם חייבים ללמוד להסתכל. שננו את החשיבות של עצירה מוחלטת על שפת הכביש בטרם חצייה, גם אם הרמזור מורה לעבור. תרגלו איתם מעבר כביש מרומזר וגם כבישים שכונתיים שקטים יותר שאינם מרומזרים. הקפידו על מבטים לצדדים וזיהוי סכנות מתקרבות. החוק הוא חד משמעי: לפני כביש עוצרים. גם אם הכדור מתגלגל לעברו השני.

כדי לחזק את חוויית הלמידה, הקפידו להמשיך ולשנן את הכללים גם במהלך הנסיעה ברכב. הדגימו להם כיצד אתם, כנהגים, עוצרים לפני מעבר חצייה ומאפשרים לילדים לעבור בבטחה. שבחו התנהגות אחראית על הכביש והסבירו טעויות שזיהיתם בהתנהלותם של הולכי רגל אחרים.

אתם תישאלו על כך, אז אין טעם להסתיר את הנושא. הסבירו לילדים מדוע קיים רמזור ומהו תפקידם של קווי הפרדה. אל תחששו להסביר מהי תאונת דרכים – "מפגש בין שני רכבים" ופגיעה של רכב בהולך רגל – בלי תיאורים קשים מדי. כמובן שחשוב שהקטנטנים ייגעו מדוע אתם מתעקשים על חגורת בטיחות ברכב ותפקידה בעת מצבי מצוקה.

למדו את הקטנטנים להשתמש בידיים כשפה מוחלטת בכביש. אם בכוונתם לעבור וכלי הרכב התקרב יתר על המידה למעבר החצייה, למדו אותם את הסימונים הבסיסיים הנהוגים. הזכירו להם את החוק: תמרורים אנושיים חשובים יותר.